האם טיפול בקשיים ודחייה חברתית בגיל ההתבגרות חייב להיות ארוך?
הורים רבים פונים לטיפול כאשר המתבגר או המתבגרת חווים דחייה חברתית, חרם, בדידות או קושי להשתלב בקבוצת בני גילם. אחת השאלות הראשונות שהם שואלים היא: כמה זמן יימשך הטיפול?
מניסיוני הקליני, התשובה אינה תלויה רק בעוצמת הקושי, אלא בעיקר ביכולת להבין במהירות את מקורו. כאשר האבחון נשען על הבנה של השלב ההתפתחותי שבו נמצא המתבגר, ניתן לעיתים להגיע כבר בתחילת הדרך להבנה שמכוונת את כל המשך הטיפול והיא מובילה לשיפור מהיר ביותר במצב החברתי.
בגישת "מאני לאנחנו ," הקשיים החברתיים של גיל ההתבגרות אינם נבחנים רק דרך האירועים המתרחשים בבית הספר או ברשתות החברתיות. הם מובנים כחלק מתהליך התפתחותי רחב יותר, המתחיל כבר בגיל החביון.
מדוע חשוב להבין את גיל החביון כדי לטפל במתבגרים?
אחד החידושים המרכזיים בגישת "מאני לאנחנו" הוא ההבנה שגיל החביון, שנות בית הספר היסודי, הוא שלב התפתחותי בפני עצמו.
בשלב זה מתפתח לראשונה חלק חדש במבנה האישיות, "עצמי קולקטיבי". אם בשנות החיים המוקדמות עיקר ההתפתחות מתרחשת סביב "גרעין העצמי" והקשרים עם המבוגרים המשמעותיים, הרי שבגיל החביון הילד לומד להשתייך לקבוצת השווים, להבין את כללי הקבוצה, לפתח מיומנויות חברתיות ולהרגיש חלק מ"אנחנו".
התפתחות זו אינה רק שינוי בהתנהגות החברתית. היא מוסיפה רובד חדש למבנה האישיות, המלווה את האדם גם בהמשך חייו.
מה משתנה בגיל ההתבגרות?
בגיל ההתבגרות מתרחשים שינויים גופניים, הורמונליים, רגשיים וחברתיים. במקביל, ההגנות שאפשרו יציבות יחסית בגיל החביון נעשות גמישות יותר, ותכנים מוקדמים מגרעין העצמי חוזרים ומתעוררים.
בשלב זה המתבגר אינו מגבש את זהותו רק מתוך חוויות הילדות, אלא מתוך המפגש בין שני חלקי העצמי: גרעין העצמי והעצמי הקולקטיבי שנבנה בשנות החביון.
כאשר שני החלקים משתלבים זה בזה, מתפתחת זהות יציבה וגמישה יותר. כאשר מתעורר מתח ביניהם, עלולים להופיע קשיים חברתיים, עימותים, דחייה חברתית, הסתגרות או תחושת בדידות.
טיפול במתבגרים המתחיל באבחון מדויק
אחד היתרונות של ההסתכלות ההתפתחותית הוא האפשרות להגיע במהירות להמשגה טיפולית.
במקום לעסוק במשך חודשים בתיאור אירועים חברתיים, ניתן לזהות האם מקור הקושי נמצא בעיקר בגרעין העצמי, בעצמי הקולקטיבי או באופן שבו שני החלקים פועלים יחד.
האבחון אינו נועד להדביק תוויות, אלא לסייע למתבגר להבין את עצמו, את הדפוסים החברתיים שלו ואת המצבים שבהם הוא מגיב מתוך חלקים מוקדמים של האישיות.
דוגמה מן הקליניקה
נערה בת 17, תלמידה מצטיינת ובעלת יכולות חברתיות גבוהות, הגיעה לטיפול לאחר שמעמדה החברתי נפגע בעקבות עימות מתמשך עם אחת ממובילות הקבוצה.
כבר בתחילת התהליך התברר כי בעצמי הקולקטיבי היא מתנהלת באופן רגוע, משתף ומתחשב. לעומת זאת, בגרעין העצמי הופיעו תכנים מוקדמים של צורך להוביל, לחנך אחרים ולהיות במרכז.
כאשר התבוננה במפת הנפש שלה, היא הצליחה לזהות שהמפגש עם אותה מנהיגה חברתית הפעיל דווקא את אותם חלקים מוקדמים. ההבנה הזו אפשרה לה לראות מחדש את הדינמיקה שנוצרה, לבחור תגובות אחרות ולהתחיל ליצור שינוי ביחסים החברתיים שלה.
מכאן המשיך הטיפול לעבודה ממוקדת על המצבים שבהם אותם דפוסים מתעוררים ועל פיתוח דרכי התמודדות חדשות.
מדוע טיפול קצר יכול להיות יעיל?
כאשר מבינים את מקור הקושי ולא רק את הסימפטומים שלו, הטיפול נעשה ממוקד יותר.
במקרים רבים, ההבנה ההתפתחותית מאפשרת למתבגר ולמטפל לעבוד על הגורמים המניעים את הקושי החברתי כבר בשלבים הראשונים של התהליך. לכן, כאשר הטיפול מותאם למבנה האישיות ולשלב ההתפתחותי, ניתן לעיתים לקיים טיפול קצר וממוקד, המוביל לשינוי משמעותי בחווייתו החברתית של המתבגר.
כמובן, משך הטיפול משתנה מאדם לאדם ותלוי באופי הקשיים, במטרות הטיפול ובנסיבות החיים, אך אבחון מדויק כבר בתחילת הדרך עשוי לקצר את הדרך לשינוי.
במאמרים הבאים בסדרה נעסוק בהבדלים בין טיפול במיומנויות חברתיות לבין טיפול בדחייה חברתית, בהבנת החרם החברתי דרך הפרדיגמה ההתפתחותית, ובדרכים שבהן ניתן לסייע לילדים ולמתבגרים לפתח תחושת שייכות וביטחון חברתי.